שנה א' אמנויות
מסגרות ומרחבים פוטניאליים / דפנה לוי, כוכי שלזינגר
הסדנא תעסוק בשאלות המתעוררות בקשר לגבולות "המרחבים הפוטנציאליים"- מרחב האומנות ומרחב הפסיכותרפיה. מסגרת היא לכאורה רק החלק החיצוני התוחם את "התמונה" אבל יש בכוחה
להשפיע על תהליך התהוותה ממש מרגע הווייתה . המסגרת יכולה להגדיר את הפורמט, להציב
גבולות ברורים, להיות החלק המקשר בין החלל הפנימי לחיצוני, לתת "במה" ל"סיפור" אבל יכולה גם
להגביל, לסגור, ללחוץ ואפילו לסרס. מארג החוויות, הזיכרונות, הפרשנויות של כל אחד מאיתנו יקבע
את היחס שלנו ל"מסגרת" ויכתיב דפוסי התנהגות בהתמודדות מולה.
בסדנא זו, נשתמש בתרגילים בציור ורישום, כטכניקה המאפשרת לנו לשהות, להתרכז, לחקור
ולהתבונן במארג התפיסות החושיות הייחודי לכל אחד מאיתנו ודרכה ננסה להבין את ההשפעה של
"מסגרת" על תהליך היצירה כראי להשפעת מסגרות על חיינו בכלל ועל תהליכי טיפול בפרט. מתוך
ערוץ הביטוי הבלתי מצונזר שהאמנות מאפשרת, נבחן את היחס שלנו למסגרות שונות ולמרחב שהן
מסמנות וכיצד הן משרתות אותנו גם במובן הפיזי: כאלמנט אפשרי בתהליך היצירה אבל גם במובן
הנפשי: כיצד היא משרתת אותנו כתבנית התנהגותית. הנייר הלבן מזמין את הצייר למסע והופך
להיות מרחב שמזמן התמודדויות: מאבקים בין הגיון לנפש, פחד מה לא נודע, פחד משינויים,
קיבעונות וסטיגמות, טעויות, מקריות ועוד. התבוננות מעמיקה בתהליך היצירה מאפשרת לנו חלון
הצצה בלתי אמצעי על דפוסי התנהגות ואופני התמודדות, ויכולה לשמש ככלי לפיתוח מודעות
וכאמצעי להשגת שינוי.
חווית הלמידה בכל מפגש תתבסס על שני חלקים: הראשון, שעור מעשי בציור ורישום. במהלך
השיעור תינתן הנחיה אישית ומדי פעם נקיים הפסקות להתבוננות משותפת בתהליכי היצירה. ניתן
מרחב לחוות חופש יצירה בדרך משחקית, פשוטה ונעימה, כל אחד לעצמו וביחד כקבוצה מעצימה.
בחלקו השני של המפגש הסטודנטים מוזמנים להתבונן בתהליכים הרגשיים שעלו תוך כדי עבודה.
זאת נעשה בתוך הקשר למושגים של מסגרת טיפולית, מרחב טיפולי והעמקה במשמעות של
המסגרת המתקיימת בין מטפל למטופל. באמצעות הצגת מקרה או וינייטות מתוך טיפולים של
הסטודנטים נעמיק את ההבנה כי מרחב אנליטי הוא המרחב בו המטופל חושב, מרגיש וחי בו.
נתייחס לחוזה הטיפולי הראשוני החל מפרויד, בהמשך מרחב פוטנציאלי ע"פ וינקוט וממשיכיו.
כוכי שלזינגר, עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית– קליניקה פרטית בתל אביב ומטפלת ומדריכה
בתוכנית לפסיכותרפיה, מסלול אומנויות, מכון וינקוט, תל אביב. עבדה שנים רבות בתחום של אלימות
גברים נגד נשים שכלל עבודה פרטנית וקבוצות טיפוליות. יצרה קבוצת תיאטרון לנשים מוכות יחד
עם במאית קולנוע מתוך צורך להשמיע את קולן. עבדה שנים רבות עם שכול ופוסט טראומה. יצרה
עם במאי קולנוע קבוצות לאחים שכולים המתעדים בסרטים את תהליכי התמודדותם עם השכול
ודרכם לחיות בצילו.
דפנה לוי– אמנית העוסקת בעיקר בציור. בוגרת לימודי אמנות ב –“Accademia di Belle Arti” של
פירנצה, איטליה. השהייה הארוכה בפירנצה (10 שנים) אפשרה לה לחוות את היופי והאסתטיקה
במבט ראשוני וכאוצר גלום והחיים באווירה כזו השפיעו ועיצבו את סגנון הציור ואופי ההוראה
שפיתחה. ציוריה מופשטים אך לרוב יוצאים מתוך נקודת מוצא של התבוננות פיזית ומנטלית.
באמצעות ניסיון ארגון מחדש של צורות, מבנים וגוונים באופן הרמוני היא מחפשת לאזן בין שהיה
לבין מה שכאן ועכשיו וליצור סדר ומשמעות לכאוס. יצירותיה הוצגו בתערוכות קבוצתיות שונות בארץ
ובעולם. ועבודותיה נמצאות באוספים פרטיים שונים בארץ ובעולם. מלמדת ציור בסטודיו פרטי בתל
אביב וסדנאות קליגרפיה עברית במוסדות שונים.
שנה ב' אמנויות
בית, סביבה, חורבן ואחזקה על פי מושגיו של ויניקוט וברוח הפוטותרפיה / ד"ר טלי גורלי טוראל
הסביבה הקרובה לאדם וביתו האישי הם מושא לבחינה מעמיקה בטיפול בצילום. אנחנו מתבוננים
בצילומי הבתים בהם חי המטופל בעבר, הסביבה הפיסית בה גדל וציוני הדרך בהם הוא מתגורר
בהווה, או בבית הדמיוני בו הוא שואף להתגורר בעתיד. באמצעות צילומים אנחנו משרטטים את קווי
המתאר של הסביבה הארכיטקטונית בה גדל וחי (מבנה בית הספר, חצר תנועת הנוער, המתנ"ס
וכד'), ובמקביל חוקרים את ההיטל פנימה, אל תוך הנפש, של 'בית' ושל 'סביבה', שהם גם שני מושגי
יסוד בחשיבה של וויניקוט. בסדנת המיניאטורות ניצור מודלים זעירים של 'בית לנפש' ובסדנת תיאטרון הצלליות נתבונן במה שמאיים על הבית והנפש.
מושגים וויניקוטיאניים :
בית: בית בטוח, בית אכזיב .
סביבה: בחינת הסביבה, אמון בסביבה, אם סביבה, סביבה טובה דייה, סביבה מאפשרת, סביבה
מגוננת, סביבה מושלמת, סביבה מחזיקה, סביבה עמידה להרס.
סביבה והתפתחות כושלת: סביבה אנורמלית, הגנה מפני הסביבה, סביבה חשוכה, כשל של
הסביבה, סביבה ורגרסיה, סביבה ותוקפנות, פסיכוזה כסביבה, סביבה נגיפה-פגיעה, רציפות מול
שבר בסביבה.
מושגים מתחום הפילוסופיה בכתביהם של גסטון בשלאר וז'ורז' פרק .
'טופו-אנליזה' – מחקר פסיכולוגי שיטתי של אתרי חיינו האינטימיים"[עמ' 44-45] על פי בשלאר, או
הפועל 'לגור' [עמ' 13-16] וביקור מחודש בשלושה חדרים [עמ'25-29) על פי פרק.
תיאורי מקרה /וויניטות צילומיות
הדגמה תיעשה באמצעות תיאורי מקרה של טיפול יחידני, דיאדי, משפחתי, והדרכת הורים.
מנחה – ד"ר טלי גורלי טוראל מלמדת פוטותרפיה במוסררה ובאונ' הפתוחה-ביה"ס חשיפה. עבדה
עשור כמטפלת דיאדית, פרטנית ובהדרכת הורים בשירות ציבורי (מרכז הורים ופעוטות), עובדת
בקליניקה פרטית. תואר שלישי במוסיקולוגיה (התמחות בתגובות של פעוטות למוסיקה- אונ' בר
אילן). פסיכותרפיה יונגיאנית (בר אילן) פוטותרפיה (מוסררה) לימודי תעודה בפסיכיאטריה של הגיל
הרך (אונ' תל אביב) .
שנה ג' אמנויות
הסיטואציה הטיפולית- חשיבה פסיכואנליטית וטיפול באמנויות / רונן קובלסקי
הסיטואציה הטיפולית: חשיבה פסיכואנליטית וטיפול באומנויות – הסדנא!
בקורס נבחן מונחים מרכזיים של חשיבה הפסיכואנליטית בת זמננו ואת היחסים ביניהן לבין
הפרקטיקה הקלינית של הטיפול באומנויות. זאת תוך כדי עבודה סדנתית חווייתי באמצעות תיאטרון
פלייבק. יובאו נקודות מבט תיאורטיות שונות על התהליך הפסיכותרפויטי בטיפול באומנויות והאופן בו
הן מנסות ליצור בתוכו מנוף לצמיחה ולשינוי. הסמינר ישזור בתוכו למידה של מושגים מרכזיים
מהתיאוריות עם התנסות חוייתית ובחינת סיטואציות והתערבויות בטיפול באומנויות מנקודת המבט
שלהן. זאת במטרה להעשיר ולהעמיק את יכולת המטפלים להתבונן על תכנים ותהליכים בטיפול
מזוויות שונות.
דבר זה יעשה באמצעות:
● קריאת מאמרים
● הרצאות ודיון
● צפייה מודרכת בסרטים
● התנסויות חווייתיות באמצעות תיאטרון פלייבק
יסודות החשיבה הקלינית של ביון / אילה הלוי
ביון (1897-1979) הינו יוצר יחודי בשדה הפסיכואנליטי.
כתיבתו הענפה אינה מתמסרת בקלות ורעיונותיו, צומחים ומשתנים ,ומהווים מצע מעורר השראה
ומשגשג לחשיבה התאורטית והקלינית של רבים.
ננסה יחד לעקוב אחר צמיחת הבנותיו של ביון ביחס לסבל האנושי,
והטראנספורמציות המלוות את חשיבתו הקלינית.
הקליניקה תלווה אותנו לאורך כל הדרך.
שנה ד' אמנויות
No Master Classes found.