שנה א' מתקדמים חיפה

התפתחות רגשית מוקדמת כתשתית לחשיבה הקלינית של ויניקוט  / ד"ר מאיר שטיינבוק

את הקורס הפותח את התכנית התלת-שנתית נקדיש לניסיון למקם את התפיסה הוויניקוטיאנית  בשדה הפסיכואנליטי העכשווי, ונעקוב אחר תהליך צמיחתה, החל משורשיה הנטועים בחשיבה הקלייניאנית והפרוידיאנית, אל עבר תחנות ראשונות בדרכו של ויניקוט ליצירת מודל טיפולי ייחודי.


גוף-נפש בחשיבתו של ויניקוט / נילי שור

הפסיכואנליזה החלה את התפתחותה דרך הגוף, מתוך הטיפול בסימפטומים גופניים של היסטריה, והשאלה של היחס גוף-נפש היא שאלה מהותית שנותרה חידתית ומלווה אותנו מאז ועד היום .
בשיעורים נתבונן בהתפתחות שחלה ביחס לגוף בטיפול הנפשי החל בפרויד ועד לויניקוט, אשר תרם תרומה משמעותית ביחס למקומו של הגוף בשיח הפסיכואנליטי והציב את החוויה הגופנית כבסיס להבנייה הנפשית.
נקרא את מאמרו הקנוני של ויניקוט משנת 1949, The mind and its relation to the psyche-soma, בו פרש לראשונה את תפיסת הגוף-נפש המיוחדת שלו, ונעבור על מאמרים נוספים שלו המתמקדים בנושא זה ובהבנתו לגבי טיבן של התופעות והמחלות הפסיכוסומטיות ובהשלכות הקליניות שלהן.


מחשבות על זמן ועל זמניות בכתבי ויניקוט / ידידה טורקניץ

הדיאלקטיקה בין זמן להעדר זמן היא בסיסית בהתפתחות הנפש. ויניקוט חוקר דיאלקטיקה זו ומדגיש את תפקיד האם בהחזקת מצבים של העדר אינטגרציה וזמן בשלב שהוא מכנה תלות מוחלטת. הוא ממשיך ומתאר את  המפגש ההדרגתי של התינוק הרך עם היבטים מציאותיים של הזמן, לאורך ההתפתחות, תוך תיווך עדין ומותאם של האם. במקביל, היא זו המחזיקה את הפרדוקס בין המשכיות ואי המשכיות בחיי התינוק. בקורס נחזור למושגים כגון "המשכיות ההיות" "רגרסיה לתלות" ו"פחד מהתמוטטות" ונחקור באמצעותם את הפרדוקסליות הייחודית בין היבטים לינאריים, אובייקטיביים של הזמן להיבטים מעגליים, גמישים, וסובייקטיביים. נקרא מתוך: וויניקוט, בולאס, אוגדן, פריאל, ופרסונס, ונעמיק באמצעות דוגמאות מהקליניקה.


מצבים מנטליים ראשוניים / חוה פרומקין ליאן

בשלושת המפגשים נדון במצבי נפש ארכאים האופייניים לראשית החיים, בהעדר לכידות פנימית בסיסית ובטרם התהוות העצמי ברמת גיבוש המאפשרת מנטליזציה. הוויות ראשוניות אלו מלוות באופנויות של חרדה ובהתארגנות נפשית תואמת המכוונת ליצירת תחושה של החזקה 'פרימיטיבית' של העצמי הפרגמנטרי ונעדר הלכידות.
נקרא כותבים שונים המתייחסים למצבי נפש אלו, אותם אנו פוגשים בקליניקה במטופלים קשים וכן כמובלעות בארגוני אישיות נוירוטים. מתוך כך ננסה לשלב את החשיבה התאורטית והקלינית ביחס למצבים אלו.
נקרא כותבים כביק, מלצר, טסטין, אוגדן, אנזיה ועוד, ככל שיאפשר לנו הזמן.


השורשים הקלייניאנים של ויניקוט ומאמריו הראשונים / יהודית טריאסט

ב-1962, בהרצאה בפני קנדידטים, סיפר ויניקוט על רגע משמעותי בחייו, רגע בו "פרץ האנליטיקאי שלי לחדר וסיפר לי על מלאני קליין". כך הפך ויניקוט למודרך שלה, והיה לדבריו "המום ממה שהיא כבר ידעה" בגילוי-לב הודה ש"בן לילה הפכתי מחלוץ לתלמיד של מורה חלוצה". בקורס נעמוד על ההשפעות הקלייניאניות על חשיבתו התיאורטית, כמו גם על ההתפתחות במקביל של ניצני חשיבתו הייחודית. ככל שיתיר לנו הזמן, ננסה לאתר בתיאורי המקרים שורשים קלייניאנים, ונשווה בין שתי הגישות ביחס למושגים מרכזיים דוגמת משחק, יצירתיות, אגרסיה ומקום הפרשנות. מתוך מכתבים וחומר ביוגרפי נתוודע למערכת היחסים האישית המורכבת בין שניהם.


שורשי החשיבה על טראומה ודיסוציאציה / חיותה גורביץ'

בשיעור נתמקד בתיאוריה על שרשי הטראומה הנפשית המוקדמת בכתביו המאוחרים של פרנצי. מדובר בהנחת יסוד שהנפש אינה מהות נפרדת בעלת מוטיבציות התפתחותיות אינטרינזיות בלבד, אלא מתהווה בתוך ומתוך חיבור ואחדיות עם נפש ההורה החל משלבי ההתפתחות המוקדמים ביותר. כך בהתפתחות התקינה, וכך גם בפסיכופתולוגיה – הנתפשת כרצף של טראומטיזציה התפתחותית של העצמי, הכרוכה בכשל סביבתי, בכשל של האחר הממשי. ההנחה התיאורטית הזו המשיכה והתפתחה בכתביהם של בלינט, פירברן, גנטריפ, קוהוט, וכמובן – ויניקוט. קריאת מאמריו של ויניקוט לצד אלו של פרנצי מעמיקה ומעבה את הבנת הכתבים של שניהם.


משחקיות, עבודת השלילה וantiplay- בחדר הטיפול / סלין מרודס

לפי ויניקוט, משחקיות ((playing קשורה לאזור בין me לnot-me והיא דורשת יכולת נפשית לשאת את הלא ידוע והלא צפוי כדי לאפשר היווצרות של מצבים של nonsense  ו- formlessness  המאפיינים משחקיות ספונטנית. אנדרי גרין מדגיש את הקשר בין היבטים אלה של משחקיות ויניקוטיאנית לבין "עבודת השלילה" הבריאה של הנפש (Green, 1997, 1999). גרין טוען שהעדר הצורה (formlessness ) ומצבי unintegration , שהם אינהרנטיים למשחקיות המתהווה של התינוק/ת, מתאפשרים פרדוקסאלית רק בזכות הפנמת קווי המתאר של החזקה הורית טובה דיה, צורה נפשית-גופנית יציבה. גרין מכנה מבנה מופנם זה  “framing structure” ומדמה אותו למיכל ההורי המופנם הביוניאני. בזכות framing structure  מופנם יציב ובטוח התינוק/ת יכול/ה לדמיין ולברוא את העולם. במצבים של העדר טראומטי משתלטים היבטים מרוקנים ומחסלים של השלילה, המבנה המופנם "מתמלא" בריק (void) ואף ה"frame" עצמו עלול להתפרק. כך נפגמת המשחקיות והמשחק במציאות נהיה חזרתי, קומפולסיבי, חסר חיים ופשר. גרין מכנה צורות אלה של פסאודו משחק”negative play” , ומקשר אותן ל-מינוס K ולהתקפות על החיבורים של ביון, כמו גם מצבי נפש קשים של disintegration  ו-disorganisation. אזורים אלה של”foul play”  מתוארים על ידי פסיכואנליטיקאים רבים, כגון אלווארז, סלייד, פרו וטסטין אשר מדגישים כולם שהצורות המגוונות של negative play מהוות דרכי תקשורת מודעת ולא מודעת חיוניות לטיפול.

היבטים אלה של עבודת השלילה במשחק בבריאות ובמצבי נפש קשים של “foul play” יעמדו במרכז הקריאה והדיון בשיעורים. נבחן מחדש את הפונקציות הטיפוליות של צורות שונות של frame בטיפול: מהסטינג הטיפולי עצמו והחוקים שפרויד הציב; דרך שימוש במשחקי קופסא ובטלפונים חכמים בטיפול בילדים ומתבגרים; ועד למסגרת מסך המחשב בפגישות בזום בימים של התקפה על הסטינג הטיפולי.


השבר הבסיסי – באלינט / ד"ר מאיר שטיינבוק

תקציר הקורס יעודכן בהקדם


שנה ב' מתקדמים חיפה

האזורים הלא מיוצגים בנפש בגישתו של ביון וממשיכיו / דר אילן ברנט

ביון  בן דורו של ויניקוט,  פיתח חשיבה  טיפולית עצמאית וייחודית, אשר הרחיבה את האופקים ביחס להפרעות קשות.  המוקד בגישתו הטיפולית, עובר  מקשב לייצוגים אסוציאטיביים ופירושם, לקשב לרובד מוקדם של הנפש,  באזור שבין ה "כמעט נפשי"  ל'כבר נפשי", שאין לו עדיין יצוג.  העבודה באזורי הנפש הלא מיוצגים,  מחייבת הקשבה עמוקה לאיכויות הלא מילוליות העולות בחיבור מטפל- מטופל: לתחושות גופניות, לרגשות ולדימויים הנוצרים במהלך השעה הטיפולית, ועיבודן בתוך המטפל  ובמשותף עם המטופל, עד להפיכתן לייצוגים הניתנים לחשיבה.

בסמינר זה  נתמקד במהלך שעשה ביון החל מסוף שנות ה 50 של המאה הקודמת, בשינוי תפיסת ההזדהות ההשלכתית  מפנטסיה תוך אישית, כהצעת  קליין,  לתקשורת אינטר-סובייקטיבית.  נלמד שורה של מושגים שביון הציע בעלי משמעות טיפולית עמוקה:   מכל- מוכל, פונקציית אלפא, reverie,  חלימה, ונדון ככל שנספיק בפיתוחים  ובעבודה הקלינית של ממשיכיו :  בריטון, מיטרני,  בראון, אייגן, אוגדן. 


השימוש באובייקט / ד"ר רות חשמונאי

המאמר 'השימוש באובייקט והתייחסות באמצעות הזדהויות' (1969) נחשב בעיני הוגים פסיכואנליטיים רבים לאחת מהתרומות הגדולות של ויניקוט לפסיכואנליזה. במאמר מציע ויניקוט גישה חדשה ורדיקלית אשר מכירה הן בערך החיובי של ההרסנות והן בצורך של האנליטיקאי להכיר בטבע שלו עצמו.

ויניקוט מציע כי על מנת שמטופל יוכל לקבל פירוש של אנליטיקאי המטופל צריך קודם להיות מסוגל להכיר את האנליטיקאי כישות ממשית בזכות עצמה, מחוץ להשלכות שלו. במקור, תהליך התפתחותי  זה מתרחש כאשר האם שורדת את ההרסנות של התינוק מבלי לנקום בו ומאפשרת לו להכיר שאין הוא כל יכול אלא במציאות הסובייקטיבית. בדרך זו חלה התקרבות אל עבר יחסים בשלים שהם חלק ממציאות משותפת, ומתפתחת היכולת לאהוב אדם מתוך חיפוש ייצרי, כי הוא חיצוני וחסון להשלכותיי. אך לעיתים, יהיה זה תפקיד האנליטיקאי לסייע למטופל לעבור תהליך זה באנליזה.

על המקרים בהם משתבשת התפתחות טבעית של יכולת זו, ועל מורכבות השימוש שעושה המטופל באנליטיקאי, הן עבור המטפל והן עבור המטופל, נדון בסמינר.

נתחיל מקריאת המאמר 'כינון קשר למציאות החיצונית', מתוך ספרו של וינקוט 'טבע האדם', ונעבור  ללימוד המאמר 'שימוש באובייקט', אותו נקרא קריאה תלמודית. לאחר מכן נקרא את המאמר 'המחשה קלינית של השימוש באובייקט' בו ויניקוט דן ברעיון 'השימוש באובייקט'. להמחשה נוספת נעזר בדוגמא קלינית מתוך עבודתו של כריסטופר בולאס ובסיפור קצר מאת מרגרט אטווד.      


התפתחות בחשיבה הפסיכואנליטית בעקבות המאמר 'השימוש באובייקט' / חמוטל רז-שילוח

המאמר המכונן של ויניקוט 'השימוש באובייקט והתייחסויות באמצעות הזדהויות' (69), הינו אחד המאמרים המוכרים והמצוטטים ביותר של ויניקוט. עם זאת מקריאה קפדנית במאמר נראה כי קיימות בו חידות רבות ולעיתים רב הנסתר בו על הגלוי. הקושי להבין את המאמר והחלקים המעורפלים בו עוררו במהלך השנים ובשנים האחרונות בפרט שפע של כתיבה העוסקת בהיבטים השונים של המאמר.  הסדנא תעסוק במאמרים עכשוויים שנכתבו בנושא 'השימוש באובייקט' והרחיבו הן את ההבנה והחידושים התיאורטיים והקליניים שהוצגו בו, והן את החשיבה הפסיכואנליטית כולה.