שנה א' מפת דרכים ת"א

'השימוש במטפל'- בחינה מחדש (סדנת קיץ) / ד"ר יוסי טריאסט

הסדנה בוחנת בראיה-בדיעבד את רעיון 'השימוש באובייקט׳ (המטפל) של ויניקוט על רקע התפיסה הדיאלקטית של יחסי סובייקט-אובייקט. זוהי סדנה קלינית-תיאורטית. מוקדה הקליני בניתוח מצבי ׳תקיעות׳ ו׳פריצות-דרך׳ בטיפול (התלמידים יתבקשו להביא ווינייטות קליניות).
מבחינה תיאורטית תעסוק הסדנה בזיהוי ה׳שימושים׳ השונים שמציעים המודלים התיאורטיים הקלאסיים שהציבה הפסיכואנליזה במהלך התפתחותה. נקודת ההתכנסות היא בחינת ההשלכות הקליניות של ההתבוננות התיאורטית המוצעת בקורס, על מעשה הטיפול האנליטי בעת הזאת.


הסובייקטיביות של המטפל והשימוש בה בטיפול הפסיכואנליטי (סדנת קיץ) / ד"ר אבי נוטקביץ'

נדון תחילה ב"שדה" הנוצר במפגש שבין מטפל ומטופל. נושא השדה ותיאוריית השדה הפסיכואנליטי הנוצר בסיטואציה הטיפולית תופס בעשר השנים האחרונות מקום בולט בשיח הפסיכואנליטי וכתיאוריה לגבי ההוויה הדיאדית בטיפול מזמינה אותנו למימד שלא ניתן להתעלם ממנו בהקשבה לגבי המתרחש באינטראקציה הטיפולית ולהתערבויות הנגזרות מכך. תיאורית "השדה" מחברת אותנו ליסודות הגישה ההתיחסותית, ומתקשרת במיוחד לרעיון של "השפעה הדדית לא מודעת בין מטפל למטופל" וכתוצאה מכך ביצירת "מארג ההעברה – העברה נגדית" שלא בקלות ניתן להתרה. מצב עניינים זה יוביל לדון בסובייקטיביות הלא מודעת של המטפל והצורך ב OWNING (לקיחת בעלות) של המטפל על חלקי הסובייקטיביות הלא מודעים שלו. התערבות של המטפל שכוללת OWNING, כאשר זה רלבנטי ,יש לה השפעה מאוד משמעותית על התפתחות התהליך הטיפולי. נשתמש בדיון התיאורטי והקליני שנקיים בשלושה מאמרים שישלחו בהמשך.


מיניות והתסביך האדיפלי – גילוים וגלגוליהם בתפיסה הפסיכואנליטית (סדנת קיץ) / חנן הלר

מיניות עבור פרויד היא אנרגיה גופנית-נפשית שהוא קרא לה ליבידו שמניעה את העניין והתשוקה בחיים, בעולם הפנימי, בעולם החיצוני וביחסים הבין אישייים.

בתפיסה זו, התסביך האדיפלי הוא 'תסביך הגרעין' בכל נוירוזה  – "לכל יצור אנושי חדש מוצבת המשימה להתגבר על תסביך אדיפוס" ( פרויד 1905). בסדנה נלמד על תסביך  זה הרווי בדחפים תוקפניים ומיניים, ווכזה מהווה מצע עשיר לבחינת התפתחותו של הסובייקט.

וגם נראה כיצד ניתן לראות תסביך זה כגרעין שממנו המשיכה להתפתח הפסיכואנליזה מעבר לפרויד.  נעסוק בהתפתחות הנושא והאדיפלי החל מהשאלתו מהמיתוס והמשגתו כשלב התפתחותי אצל פרויד דרך פיתוחו בידי כותבים מאוחרים, כמבנה ראשוני שקשור לנפרדות ולעיצוב דפוסי התקשרות ויחסי אובייקט. ונבחן את חיוניות השימוש ברעיונות אלו בקליניקה היום.


אוגדן מושגים והמשגות (סדנת קיץ) / רות סגל

בסדנה נפגוש את אוגדן האיש, התיאורטיקן והקלינאי דרך התפתחותו במשך 45 שנות כתיבה פוריה ויצירתית. נוכל לראות את קשרי הגומלין המרתקים בין חשיבתו לבין עבודתו הקלינית, קשרים המתרחשים במרחב המשולש המיוחד לו: צלע אחת ניצבת במפגש הבינאישי בחדר הטיפולים, השניה במרחב מחוץ למפגש, בו ממשיג אוגדן תיאורטית את תהליכי הנפש, והשלישית נותנת פרספקטיבה על כל התיאוריה הפסיכואנליטית כולה. נקרא יחד שני מאמרים מפרי עטו.


מושגים בתיאוריית השדה הפוסט-ביוניאנית (סדנת קיץ) / רני לוי

מטרת הטיפול על פי ד"ר אנטונינו פרו, ההוגה המרכזי בתיאוריית השדה הפוסט-ביוניאנית, הינה לסייע לאדם לעכל את שמתקשה להרגיש בכוחותיו עצמו. המטפל מסייע בהתמרה של רגשות בלתי מעובדים לכדי סיפורים חדשים ומתפתחים שיכולים להיחשב על ידי הזוג האנליטי ולמצוא מקומם בסיפור המרכזי של המטופל. המטפל אינו מפרש תוכן אלא מרחיב אותו בעזרת הצעות למשמעות שהן חלקיות ו'לא רוויות' ולכן ניתנות לפתוח ולעיכול על ידי המטופל. בתוך השדה הבלתי רווי פועלות "דמויות", נוצרות "נגזרות נרטיביות", מופיעות "פיקטוגרמות" ונחלמים חלומות. למען האמת, פרו מציע לנו לחשוב את כל המפגש הטיפול כחלום, לומר לעצמינו, מה אם היה המטופל פותח במילים "היה לי חלום ש…" ואז ממשיך בדבריו? בסדנה נחזור בקצרה על תיאוריית החשיבה  של ביון ועל מושג ההזדהות ההשלכתית כאופנות של תקשורת. נעסוק בשדה הבי-פרסונלי כמקום מנטלי שבו מתרחשות הטרנספורמציות הרגשיות, ב"נגזרות נרטיביות", אשר בעזרתן אנו למדים על אופן קליטת דברי המטפל אצל המטופל, וכן באופנים השונים שבהם אנו קולטים את השלכות המטופלים והופכים אותם להתערבויות.נדגים זאת באמצעות דוגמאות קליניות של פרו ושל אחרים.


הזרם העצמאי בפסיכואנליזה הבריטית (סדנת קיץ) / רות שגיא

בסדנה נדון בהתפתחות החשיבה התיאורטית והקלינית של הזרם העצמאי בפסיכואנליזה. בעקבות דיוני המחלוקת בחברה הפסיכואנליטית הבריטית בין הזרם הקלייניאני ובין הזרם הפרוידיאני בראשות אנה פרויד, נוצרה קבוצת האנליטיקאים העצמאיים – כקבוצת אמצע – middle. הקבוצה פיתחה את רעיונותיה ברוח עצמאית והתגבשה כקבוצה העצמאית במחצית המאה העשרים. על אף קיומם של הבדלים תיאורטיים וקליניים בין חברי הקבוצה, חולקים אנשיה מאפיינים משותפים המייחדים אותם כקבוצה העצמאית. בין התיאורטיקנים הנמנים עם קבוצה זו היימן, ויניקוט, פיירברן, גנטריפ, בולבי, בלינט, מילנר, ליטל, קולטארט, חאן, סימינגטון ובולס. נקרא בכתביהם של כמה מחברי הקבוצה ונדון בסוגיות כגון השפעת הסביבה הראשונית וקשר אם תינוק על ההתפתחות הנפשית, מקום הטראומה, מקור התוקפנות, היחס להעברה ולהעברה נגדית, רעיון הרגרסיה והשימוש ביצירת סביבה מחזיקה ומאפשרת ככלי טיפולי להתנעת תהליכי ריפוי וצמיחה.


שנה ב' מפת דרכים ת"א

אתיקה (סדנת חורף) / ד"ר מיכל פרנץ קדרי

מטרת הסדנה הינה להקנות ידע בתחום האתיקה המקצועית עם דגש יישומי, במטרה להקנות כלים להתמודדות עצמאית של מטפלים מול דילמות אתיות. אתיקה מקצועית מהפן התיאורטי והפילוסופי, עקרונות האתיקה. הזיקה בין השיח האתי, לחוק, ולנתינת השירות המקצועי. היכרות עם הקודים האתיים הרלוונטיים, לימוד ויישום של מודל ארבעת השלבים לפתרון דילמות אתיות. סוגיות מרכזיות בשיח האתי כיום העדכני, בהתאם למסגרת הזמן.


שנה ג' מפת דרכים ת"א

טראומה (סדנת חורף) / חיותה גורביץ'

וויניקוט גיבש ופיתח תפישה של הנפש כמתהווה מתוך אחדיות  (oneness)ראשונית של אם-תינוק. העצמי אינו מהות נפרדת המתפתחת מתוך כוחות פנימיים בלבד. כדי להתהוות, על העצמי להיות בחיבור תואם עם אם-סביבה שיאפשרו זאת. אי התאמה טובה-דיה מעוותת את התפתחות העצמי היות והוא חייב להיות ריאקטיבי לסביבה ואינו חופשי לממש את הפוטנציות שלו. כך מתפתח עצמי כוזב אשר מידתו ואיכותו הן הבסיס להפרעות הנפשיות.
זוהי תפישה של טראומה התפתחותית ראשונית, שכן מדובר בהנחה בסיסית שהחוץ הממשי מאפשר או פוגע בהתפתחות הנפשית. שורשיה של פרדיגמה זו נמצאים בכתביו המאוחרים של פרנצי. ההנחות הבסיסיות של פרנצי ו-וויניקוט לגבי התפתחות תקינה ופסיכופתולוגיה מאד דומות, ומעבות ומעשירות זו את זו. העובדה שפרנצי נמחק למשך 50 שנה מהקהילה הפסיכואנליטית מנעה הכרה בהשפעתו הרדיקלית. היומן הקליני שלו, שפורסם רק בשנת 1988, פרש והעמיק את ההבנה של השלכותיה של תפישה זו על הקליניקה.