שנה א' מפת דרכים ת"א
'השימוש במטפל'- בחינה מחדש (סדנת קיץ) / ד"ר יוסי טריאסט
הסדנה בוחנת בראיה-בדיעבד את רעיון 'השימוש באובייקט׳ (המטפל) של ויניקוט על רקע התפיסה הדיאלקטית של יחסי סובייקט-אובייקט. זוהי סדנה קלינית-תיאורטית. מוקדה הקליני בניתוח מצבי ׳תקיעות׳ ו׳פריצות-דרך׳ בטיפול (התלמידים יתבקשו להביא ווינייטות קליניות).
מבחינה תיאורטית תעסוק הסדנה בזיהוי ה׳שימושים׳ השונים שמציעים המודלים התיאורטיים הקלאסיים שהציבה הפסיכואנליזה במהלך התפתחותה. נקודת ההתכנסות היא בחינת ההשלכות הקליניות של ההתבוננות התיאורטית המוצעת בקורס, על מעשה הטיפול האנליטי בעת הזאת.
הסובייקטיביות של המטפל והשימוש בה בטיפול הפסיכואנליטי (סדנת קיץ) / ד"ר אבי נוטקביץ'
נדון תחילה ב"שדה" הנוצר במפגש שבין מטפל ומטופל. נושא השדה ותיאוריית השדה הפסיכואנליטי הנוצר בסיטואציה הטיפולית תופס בעשר השנים האחרונות מקום בולט בשיח הפסיכואנליטי וכתיאוריה לגבי ההוויה הדיאדית בטיפול מזמינה אותנו למימד שלא ניתן להתעלם ממנו בהקשבה לגבי המתרחש באינטראקציה הטיפולית ולהתערבויות הנגזרות מכך. תיאורית "השדה" מחברת אותנו ליסודות הגישה ההתיחסותית, ומתקשרת במיוחד לרעיון של "השפעה הדדית לא מודעת בין מטפל למטופל" וכתוצאה מכך ביצירת "מארג ההעברה – העברה נגדית" שלא בקלות ניתן להתרה. מצב עניינים זה יוביל לדון בסובייקטיביות הלא מודעת של המטפל והצורך ב OWNING (לקיחת בעלות) של המטפל על חלקי הסובייקטיביות הלא מודעים שלו. התערבות של המטפל שכוללת OWNING, כאשר זה רלבנטי ,יש לה השפעה מאוד משמעותית על התפתחות התהליך הטיפולי. נשתמש בדיון התיאורטי והקליני שנקיים בשלושה מאמרים שישלחו בהמשך.
מיניות והתסביך האדיפלי – גילוים וגלגוליהם בתפיסה הפסיכואנליטית (סדנת קיץ) / חנן הלר
מיניות עבור פרויד היא אנרגיה גופנית-נפשית שהוא קרא לה ליבידו שמניעה את העניין והתשוקה בחיים, בעולם הפנימי, בעולם החיצוני וביחסים הבין אישייים.
בתפיסה זו, התסביך האדיפלי הוא 'תסביך הגרעין' בכל נוירוזה – "לכל יצור אנושי חדש מוצבת המשימה להתגבר על תסביך אדיפוס" ( פרויד 1905). בסדנה נלמד על תסביך זה הרווי בדחפים תוקפניים ומיניים, ווכזה מהווה מצע עשיר לבחינת התפתחותו של הסובייקט.
וגם נראה כיצד ניתן לראות תסביך זה כגרעין שממנו המשיכה להתפתח הפסיכואנליזה מעבר לפרויד. נעסוק בהתפתחות הנושא והאדיפלי החל מהשאלתו מהמיתוס והמשגתו כשלב התפתחותי אצל פרויד דרך פיתוחו בידי כותבים מאוחרים, כמבנה ראשוני שקשור לנפרדות ולעיצוב דפוסי התקשרות ויחסי אובייקט. ונבחן את חיוניות השימוש ברעיונות אלו בקליניקה היום.
מושגים בתיאוריית השדה הפוסט-ביוניאנית (סדנת קיץ) / רני לוי
מטרת הטיפול על פי ד"ר אנטונינו פרו, ההוגה המרכזי בתיאוריית השדה הפוסט-ביוניאנית, הינה לסייע לאדם לעכל את שמתקשה להרגיש בכוחותיו עצמו. המטפל מסייע בהתמרה של רגשות בלתי מעובדים לכדי סיפורים חדשים ומתפתחים שיכולים להיחשב על ידי הזוג האנליטי ולמצוא מקומם בסיפור המרכזי של המטופל. המטפל אינו מפרש תוכן אלא מרחיב אותו בעזרת הצעות למשמעות שהן חלקיות ו'לא רוויות' ולכן ניתנות לפתוח ולעיכול על ידי המטופל. בתוך השדה הבלתי רווי פועלות "דמויות", נוצרות "נגזרות נרטיביות", מופיעות "פיקטוגרמות" ונחלמים חלומות. למען האמת, פרו מציע לנו לחשוב את כל המפגש הטיפול כחלום, לומר לעצמינו, מה אם היה המטופל פותח במילים "היה לי חלום ש…" ואז ממשיך בדבריו? בסדנה נחזור בקצרה על תיאוריית החשיבה של ביון ועל מושג ההזדהות ההשלכתית כאופנות של תקשורת. נעסוק בשדה הבי-פרסונלי כמקום מנטלי שבו מתרחשות הטרנספורמציות הרגשיות, ב"נגזרות נרטיביות", אשר בעזרתן אנו למדים על אופן קליטת דברי המטפל אצל המטופל, וכן באופנים השונים שבהם אנו קולטים את השלכות המטופלים והופכים אותם להתערבויות.נדגים זאת באמצעות דוגמאות קליניות של פרו ושל אחרים.
תרומתו של פרנצי (סדנת חורף) / פרופ' עמנואל ברמן
בפגישות שנקיים נעסוק בשנדור פרנצי (1873-1933), תלמידו, מטופלו וידידו הקרוב של פרויד, שבהדרגה פילס דרך עצמאית. מול הדגש ששם פרויד על מרכזיות הדחפים והפנטזיות, התמקד פרנצי בהשפעת ההורים המציאותיים ובאימפקט של חוויות טראומטיות; מול ההנחה של פרויד שהפירוש והתובנה הם שמסייעים בטיפול, הדגיש פרנצי את חוויית הקשר הטיפולי. נבדוק את ההשערה שהפסיכואנליזה בת-זמננו היא פרי הדיאלוג בין פרויד לפרנצי, יותר מאשר פרי השפעתו של פרויד בלבד. נתמקד בתרומתו של פרנצי להבנת התהליך הטיפולי והדינמיקה של יחסי מטפל-מטופל, ובדרך בה בישרה עבודתו כיוונים אנליטיים בני זמננו המדגישים חוויה רגשית משותפת כגורם מרכזי (ויניקוט, קוהוט, גישות אינטרסובייקטיביות). הדגש בסדנה יהיה על דיון משותף על בסיס של קריאה (כל חומר הקריאה הינו בעברית).
מעבר לעיקרון העונג בקליניקה (סדנת קיץ) / מיכאל בניטה
הסדנה, תשמש מצע לחקירה של מושג דחף-המוות בקליניקה.
באמצעות קריאה במאמר פורץ הדרך משנת 1920, נתחקה אחר המהלך שעושה פרויד בדרך לרביזיה של מושג הדחף. פרויד כורך את הדחף למושג כפיית-החזרה ואומר: " דחף יהיה אפוא לחץ השוכן בחי להחזיר מצב קודם על כנו".
במהלך הסדנה נקרא, נקשיב ונתבונן בקליניקה כמעבדת זמן, המאפשרת הסטוריזציה, כהגדתו של לקאן. עפ"י לקאן, ההסטוריה איננה העבר כפשוטו, אלא האופן בו נעשית לו הסטוריזציה, שהיא סינתזה בין העבר וההווה.
נעקוב באמצעות דוגמאות, כיצד במפגש האנליטי, אירועים מודחקים, אשר התרחשו ולא נרשמו, דוחפים, באמצעות יחסי-ההעברה לעלות ולהחוות בהווה, לא כזיכרון, כי אם כממשות המתרחשת "כאן ועכשיו", כמו לראשונה.
פרויד, במאמרו על הסתמי משנת 1933 כותב: "רשמי משאלות שמעולם לא עברו מעבר לסתמי, רשמים שהוטבעו על ידי הדחקה… אלה ואלה לאמיתו של דבר בני אלמוות: אחרי שחלפו עשרות בשנים הם מתנהגים כאילו התרחשו זה עתה".
בקליניקה, ניתנת לנו ההזדמנות להתבונן כיצד רשמי חוויות ומשאלות לא מודעות הפועלים מחוץ לזמן, דוחפים כל העת לחזור על עצמן, בלולאה אינסופית. כוח עוצמתי זה, מתנגד למהלך הזמן הלינארי ומקיים הלכה למעשה את דחף-המוות, הפועל להחזיר מצב אל כנו.
אם לא נכיר בכך, שבסובייקט קיים דבר מה אחר, שאיננו פועל רק על פי עיקרון-העונג, שאיננו מחפש בהכרח אחר הנאה ובניגוד למשאלת הלב שלנו כמטפלים, איננו מכוון רק לתיקון, ניתקל שוב ושוב במכשול, שיעורר בנו חוסר אונים ותסכול, בעבודתנו הקלינית.
אל מול כוחו של דחף-המוות, מתגלה לנו המפגש בקליניקה, כמעבדת-זמן המייצרת הזדמנות, לא רק לחזור בזמן, אלא גם על מנת להיחלץ מלפיתתו של העבר, לטובת תנועה של חיים, לעבר ההווה והעתיד.
פסיכו-סומה : המימד המעברי ביחסי הפסיכוסומה (סדנת קיץ) / יפה פרץ צדוק
הסדנא תהווה מרחב לחשיבה והבנת היחסים המורכבים המתקיימים בין הגוף והנפש, תוך הדגשה של המימד המעברי ביחסים אלה – מימד המתייחס להתקיימות הדיאלקטית-פרדוקסאלית של אחדות -ופיצול, של תנועה בין מציאות פנימית ומציאות חיצונית, של הסובייקטיבי והאובייקטיבי, הנראה והלא-נראה, המודע והלא-מודע.
הסדנא תשלב בין למידה עיונית של קריאת מאמרים נבחרים בנושא ולמידה חווייתית דיאלוגית כאשר בבתחילת כל שיעור, יתבקשו המשתתפים להביא אסוציציה, חווייה, מחשבה או יצירה כלשהי, שהתעוררה בעקבות קריאת המאמר. נקרא מאמרים משל פרויד, אנזייה, אלכסנדרה למה וכו', וכן קטעי ספרות משל גוגול, מיה בז'ארנו, דנה אמיר וכו'.
שנה ב' מפת דרכים ת"א
אתיקה (סדנת חורף) / ד"ר מיכל פרנץ קדרי
מטרת הסדנה הינה להקנות ידע בתחום האתיקה המקצועית עם דגש יישומי, במטרה להקנות כלים להתמודדות עצמאית של מטפלים מול דילמות אתיות. אתיקה מקצועית מהפן התיאורטי והפילוסופי, עקרונות האתיקה. הזיקה בין השיח האתי, לחוק, ולנתינת השירות המקצועי. היכרות עם הקודים האתיים הרלוונטיים, לימוד ויישום של מודל ארבעת השלבים לפתרון דילמות אתיות. סוגיות מרכזיות בשיח האתי כיום העדכני, בהתאם למסגרת הזמן.
שנה ג' מפת דרכים ת"א
טראומה (סדנת חורף) / עירית המאירי ולדרסקי
וויניקוט גיבש ופיתח תפישה של הנפש כמתהווה מתוך אחדיות (oneness)ראשונית של אם-תינוק. העצמי אינו מהות נפרדת המתפתחת מתוך כוחות פנימיים בלבד. כדי להתהוות, על העצמי להיות בחיבור תואם עם אם-סביבה שיאפשרו זאת. אי התאמה טובה-דיה מעוותת את התפתחות העצמי היות והוא חייב להיות ריאקטיבי לסביבה ואינו חופשי לממש את הפוטנציות שלו. כך מתפתח עצמי כוזב אשר מידתו ואיכותו הן הבסיס להפרעות הנפשיות.
זוהי תפישה של טראומה התפתחותית ראשונית, שכן מדובר בהנחה בסיסית שהחוץ הממשי מאפשר או פוגע בהתפתחות הנפשית. שורשיה של פרדיגמה זו נמצאים בכתביו המאוחרים של פרנצי. ההנחות הבסיסיות של פרנצי ו-וויניקוט לגבי התפתחות תקינה ופסיכופתולוגיה מאד דומות, ומעבות ומעשירות זו את זו. העובדה שפרנצי נמחק למשך 50 שנה מהקהילה הפסיכואנליטית מנעה הכרה בהשפעתו הרדיקלית. היומן הקליני שלו, שפורסם רק בשנת 1988, פרש והעמיק את ההבנה של השלכותיה של תפישה זו על הקליניקה.