שנה א' מפת דרכים ת"א

תרומתו של פרנצי (סדנת חורף) / פרופ' עמנואל ברמן

בפגישות שנקיים נעסוק בשנדור פרנצי (1873-1933), תלמידו, מטופלו וידידו הקרוב של פרויד, שבהדרגה פילס דרך עצמאית. מול הדגש ששם פרויד על מרכזיות הדחפים והפנטזיות, התמקד פרנצי בהשפעת ההורים המציאותיים ובאימפקט של חוויות טראומטיות; מול ההנחה של פרויד שהפירוש והתובנה הם שמסייעים בטיפול, הדגיש פרנצי את חוויית הקשר הטיפולי. נבדוק את ההשערה שהפסיכואנליזה בת-זמננו היא פרי הדיאלוג בין פרויד לפרנצי, יותר מאשר פרי השפעתו של פרויד בלבד. נתמקד בתרומתו של פרנצי להבנת התהליך הטיפולי והדינמיקה של יחסי מטפל-מטופל, ובדרך בה בישרה עבודתו כיוונים אנליטיים בני זמננו המדגישים חוויה רגשית משותפת כגורם מרכזי (ויניקוט, קוהוט, גישות אינטרסובייקטיביות).
הדגש בסדנה יהיה על דיון משותף על בסיס של קריאה (כל חומר הקריאה הינו בעברית).


'השימוש במטפל'- בחינה מחדש (סדנת קיץ) / ד"ר יוסי טריאסט

הסדנה בוחנת בראיה-בדיעבד את רעיון 'השימוש באובייקט׳ (המטפל) של ויניקוט על רקע התפיסה הדיאלקטית של יחסי סובייקט-אובייקט. זוהי סדנה קלינית-תיאורטית. מוקדה הקליני בניתוח מצבי ׳תקיעות׳ ו׳פריצות-דרך׳ בטיפול (התלמידים יתבקשו להביא ווינייטות קליניות).
מבחינה תיאורטית תעסוק הסדנה בזיהוי ה׳שימושים׳ השונים שמציעים המודלים התיאורטיים הקלאסיים שהציבה הפסיכואנליזה במהלך התפתחותה. נקודת ההתכנסות היא בחינת ההשלכות הקליניות של ההתבוננות התיאורטית המוצעת בקורס, על מעשה הטיפול האנליטי בעת הזאת.


הסובייקטיביות של המטפל והשימוש בה בטיפול הפסיכואנליטי (סדנת קיץ) / ד"ר אבי נוטקביץ'

נדון תחילה ב"שדה" הנוצר במפגש שבין מטפל ומטופל. נושא השדה ותיאוריית השדה הפסיכואנליטי הנוצר בסיטואציה הטיפולית תופס בעשר השנים האחרונות מקום בולט בשיח הפסיכואנליטי וכתיאוריה לגבי ההוויה הדיאדית בטיפול מזמינה אותנו למימד שלא ניתן להתעלם ממנו בהקשבה לגבי המתרחש באינטראקציה הטיפולית ולהתערבויות הנגזרות מכך. תיאורית "השדה" מחברת אותנו ליסודות הגישה ההתיחסותית, ומתקשרת במיוחד לרעיון של "השפעה הדדית לא מודעת בין מטפל למטופל" וכתוצאה מכך ביצירת "מארג ההעברה – העברה נגדית" שלא בקלות ניתן להתרה. מצב עניינים זה יוביל לדון בסובייקטיביות הלא מודעת של המטפל והצורך ב OWNING (לקיחת בעלות) של המטפל על חלקי הסובייקטיביות הלא מודעים שלו. התערבות של המטפל שכוללת OWNING, כאשר זה רלבנטי ,יש לה השפעה מאוד משמעותית על התפתחות התהליך הטיפולי. נשתמש בדיון התיאורטי והקליני שנקיים בשלושה מאמרים שישלחו בהמשך.


מיניות והתסביך האדיפלי – גילוים וגלגוליהם בתפיסה הפסיכואנליטית (סדנת קיץ) / חנן הלר

מיניות עבור פרויד היא אנרגיה גופנית-נפשית שהוא קרא לה ליבידו שמניעה את העניין והתשוקה בחיים, בעולם הפנימי, בעולם החיצוני וביחסים הבין אישייים.

בתפיסה זו, התסביך האדיפלי הוא 'תסביך הגרעין' בכל נוירוזה  – "לכל יצור אנושי חדש מוצבת המשימה להתגבר על תסביך אדיפוס" ( פרויד 1905). בסדנה נלמד על תסביך  זה הרווי בדחפים תוקפניים ומיניים, ווכזה מהווה מצע עשיר לבחינת התפתחותו של הסובייקט.

וגם נראה כיצד ניתן לראות תסביך זה כגרעין שממנו המשיכה להתפתח הפסיכואנליזה מעבר לפרויד.  נעסוק בהתפתחות הנושא והאדיפלי החל מהשאלתו מהמיתוס והמשגתו כשלב התפתחותי אצל פרויד דרך פיתוחו בידי כותבים מאוחרים, כמבנה ראשוני שקשור לנפרדות ולעיצוב דפוסי התקשרות ויחסי אובייקט. ונבחן את חיוניות השימוש ברעיונות אלו בקליניקה היום.


מעבר לעיקרון העונג בקליניקה- הקשבה לכפיית החזרה ודחף-המוות (סדנת קיץ) / מיכאל בניטה

הסדנה תשמש מצע לחקירה רעיונית של מושג "דחף-המוות". באמצעות קריאה במאמר פורץ הדרך משנת 1920, נתחקה אחר המהלך שעושה פרויד בדרך לרביזיה של המושג.

פרויד ניגש לחקירה דרך תופעות, הן מהקליניקה והן מחוצה לה, מחיי היומיום ומתיאורי החלום, מתצפיות אקראיות ומהקשבה למטופלים… תופעות שהמשותף להן זו החריגה מהנחת היסוד בדבר הוויסות האוטומטי בחיי הנפש ע"י עיקרון העונג. פרויד כורך את הדחף במושג החזרה ואומר: "דחף יהיה אפוא לחץ השוכן בחי האורגני להחזיר מצב קודם על כנו…".

במהלך הסדנה נקרא, נקשיב ונתבונן בקליניקה כמעבדת-זמן, המאפשרת "היסטוריזציה", כהגדרתו של לקאן. זו מתרחשת באמצעות תהליכי ההעברה. עפ"י לקאן ההיסטוריה בקליניקה איננה העבר כפשוטו, אלא האופן בו נעשית לו היסטוריזציה בהווה, שהיא סינתזה של העבר בהווה.

במפגש האנליטי, אירועים מודחקים, שקרו ולא נרשמו, דוחפים לעלות ולהחוות בהווה, כמו לראשונה. לא כזיכרון, כי אם כחוויה אקטואלית, או כמשאלה, המתרחשת "כאן ועכשיו". כזו הממקמת את הלא- מודע מחוץ לזמן, כהוויה נצחית.

באמצעות דוגמאות מחיי היומיום ומהקליניקה, נבחן כיצד רשמי חוויות ומשאלות לא מודעות הפועלים מחוץ לזמן, דוחפים כל העת לחזור על עצמן, בלולאה אינסופית, מתנגדים למהלך הזמן הלינארי ומקיימים הלכה למעשה את דחף-המוות.

אל מול כוחו של דחף קמאי זה, מתגלה הקליניקה, כמכונת-זמן המייצרת הזדמנות , לא רק לחזור בזמן אלא גם כאפשרות לעצור את הכפייה לחזור.


נגיעה חיה ב'אימהות מתות' (סדנת קיץ) / עירית המאירי ולדרסקי

ניגע  באחדות מהשלכותיה של היעדרות אימהית לגווניה – ממשית ורגשית – לפי דונלד ויניקוט ואנדרה גרין. נקרא קטעים  ממאמרים רלבאנטיים של ויניקוט ומ"האם המתה" של גרין, ונתייחס גם לתרומתם של כותבים נוספים כמו ג'ויס מקדוגל וז'וליה קריסטבה. הדיון בחומר הקריאה ילווה בדיאלוג עם דוגמאות מהקליניקה של המשתתפים, מהספרות היפה ומהמוסיקה הפופולארית.


החשיבה של ויניקוט על גוף-נפש (סדנת קיץ) / רבקה וייס

בסדנה נפגש את החשיבה של ויניקוט  על אחדות גוף-נפש ועל שסע באחדות זו.

ויניקוט חשב על הנפש כמתהווה מתוך החוויה הגופנית, וכנטועה בה לאורך החיים. החוויה הגופנית היא זו בה האדם אוסף לתוכו חוויות של היותו מטופל ואהוב, אך בה צרובים גם החסר והטראומה.

בסדנה נקרא מאמרים העוסקים במצבי שבר בהם הגוף הוא המרחב בו ייסורי הנפש נחווים. בחשיבה זו טמונה אפשרות למבט מעמיק יותר על האדם שמולי, על הסימפטום שמציג, כמנסה להתארגן ולחיות חיים נפשיים שלמים יותר. האמונה העמוקה של ויניקוט במשמעות של נוכחות המטפל כמי שמאפשר תהליכי התהוות, צמיחה והחלמה, באה לידי ביטוי באופן בו הוא שומע את הזעקה המצויה בסימפטום הגופני הדומם, נותן לה הד, ונענה דרך נוכחות שיש בה חומרי חיים מרפאים


שנה ב' מפת דרכים ת"א

אתיקה (סדנת חורף) / ד"ר מיכל פרנץ קדרי

מטרת הסדנה הינה להקנות ידע בתחום האתיקה המקצועית עם דגש יישומי, במטרה להקנות כלים להתמודדות עצמאית של מטפלים מול דילמות אתיות. אתיקה מקצועית מהפן התיאורטי והפילוסופי, עקרונות האתיקה. הזיקה בין השיח האתי, לחוק, ולנתינת השירות המקצועי. היכרות עם הקודים האתיים הרלוונטיים, לימוד ויישום של מודל ארבעת השלבים לפתרון דילמות אתיות. סוגיות מרכזיות בשיח האתי כיום העדכני, בהתאם למסגרת הזמן.


שנה ג' מפת דרכים ת"א

טראומה (סדנת חורף) / חיותה גורביץ'

וויניקוט גיבש ופיתח תפישה של הנפש כמתהווה מתוך אחדיות  (oneness)ראשונית של אם-תינוק. העצמי אינו מהות נפרדת המתפתחת מתוך כוחות פנימיים בלבד. כדי להתהוות, על העצמי להיות בחיבור תואם עם אם-סביבה שיאפשרו זאת. אי התאמה טובה-דיה מעוותת את התפתחות העצמי היות והוא חייב להיות ריאקטיבי לסביבה ואינו חופשי לממש את הפוטנציות שלו. כך מתפתח עצמי כוזב אשר מידתו ואיכותו הן הבסיס להפרעות הנפשיות.
זוהי תפישה של טראומה התפתחותית ראשונית, שכן מדובר בהנחה בסיסית שהחוץ הממשי מאפשר או פוגע בהתפתחות הנפשית. שורשיה של פרדיגמה זו נמצאים בכתביו המאוחרים של פרנצי. ההנחות הבסיסיות של פרנצי ו-וויניקוט לגבי התפתחות תקינה ופסיכופתולוגיה מאד דומות, ומעבות ומעשירות זו את זו. העובדה שפרנצי נמחק למשך 50 שנה מהקהילה הפסיכואנליטית מנעה הכרה בהשפעתו הרדיקלית. היומן הקליני שלו, שפורסם רק בשנת 1988, פרש והעמיק את ההבנה של השלכותיה של תפישה זו על הקליניקה.